מאירי על בבא מציעא צ״ב

1 המשנה החמישית והיא גם כן מענין משניות שלפניה פועל אוכל קישות אפילו בדינר וכותבת אפילו בדינר ר' אלעזר חסמא אומר לא יאכל פועל יתר על שכרו וחכמים מתירין אבל מלמדין את האדם שלא יהא רעבתן ויהא סותם את הפתח בפניו אמר הר"ם תנא קמא סבר אין מלמדין אותו וחכמים אומרים מלמדין אותו והלכה כחכמים:

2 אמר המאירי אוכל פועל קישות אפילו בדינר וכותבת אפילו בדינר ר"ל ואפילו לא היתה שכירותו אלא מעט ונמצאת אכילתו מרבה משכרו מותר ור' אלעזר חסמא אומר שאסור לו לאכול ביתר על שכרו וחכמים מתירין כדעת תנא קמא אלא שמוסיפין על דבריו שמוכיחין אותו חבריו על כך שראוי לכל הרואין ללמד את האדם שלא יהא רעבתן עד שיהא סותם את הפתח בפניו שלא ימצא מי שישכרהו:

3 זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

4 אפילו לא נשכר פועל זה אלא לבצור אשכול אחד אוכל הפועל ממנו ויש מפרשים אוכל את כלו ואינו נראה שכרו לבצור כרמו מכיון שבצר אשכול אחד יכול להתחיל ולאכול אע"פ שלא נתן עדין לכליו של בעל הבית וגדולי המחברים נראה שפסקו בהפך:

5 כבר ביארנו שלא הותרה אכילה אלא לשכיר אבל שאר בני אדם הבאים במקרה אסור להם ואפילו היו מסייעים במלאכה מאליהם ומ"מ אם שאלם הוא לכך כל שכן שהם מותרים:

6 פועל אינו אוכל משלו ר"ל שאין אומרים תוספת שכר הוא שהוסיפה תורה עליו עד שנאמר שאם רצה ליתנו לאשתו ולבניו עושה כשאר שכירות אלא משל שמים הוא אוכל ולא מצד שכר ואם אמר תנו מה שאני ראוי לאכול לאשתי ולבני אין שומעין לו ואם היה בתענית אינו נושא לעצמו מה שהיה ראוי לאכול ואם היה נזיר אינו אומר תנו לאשתי או לבני לא זכתה תורה אלא לפועל עצמו ובשעת מלאכתו כמו שביארנו:

7 השוכר את הפועל לקצות בתאנים ר"ל ליבשן הרי זה אוכל ופטור מן המעשר שהרי מכיון שדעתו ליבשן נמצא שלא נגמרה מלאכתו ואם התנה לו על מנת שיאכל הוא ובנו או שיאכל בנו בשכרו הוא אוכל ופטור אבל בנו מקח גמור הוא והוקבע לו למעשר אסור בו:

8 כבר ביארנו שהפועל בשל הקדש אינו אוכל היה פועל בנטע רבעי אינו אוכל שהרי אסור לאכול חוץ לירושלם ומ"מ אם היה דעתו של פועל שאינו רבעי ואף בעל הכרם לא הודיעו הרי זה טעות ופודה ומאכילן:

9 השוכר את הפועל לדרוס את קציעותיו לעשות מהם עגולין אוכל שהרי לא נגמרה מלאכתו לפי מחשבתו אחר שכונתו לעשות מהן עגולים עד שיעשו העגולין נעשו העגולין כבר נגמרו למעשר ואפילו נתפרסו והוא צריך לחזור ולדרסן לעגלן פעם אחרת לא פקעה קביעותן שכר את הפועל לדרוס קציעות אלו ולעשות מהן עגולין והיה הפועל סבור שתחלת דריסה היא ואף בעל התאנים לא הודיעו הרי זה כעין טעות ומעשר ואוכל:

10 כבר ביארנו במסכת ע"ז שכשהיין נמשך מן הגת זב והולך לו לבור שהוא בקרקע כנגד ראשו של גת התחתון ומשימין סל גדול על פי הבור והולך מן המרזב לסל ומן הסל לבור ועומד שם היין עד שיקפא ר"ל שאותם חרצנים וזגים המתגלגלים שם יהו צפות למעלה והוא הנקרא קיפוי דבור ואח"כ משימין את היין בחביות ואף שם מתגלגלים חרצנים וזגים דקים ולרוב רתיחת היין מתגלגלות וצפות למעלה והוא הנקרא קיפוי של חביות ולענין מעשר לא נקרא היין יין גמור להיות נגמרה מלאכתו למעשר ליאסר בשתיית עראי עד שיקפה קיפוי זה של חביות וישלה החרצנים והזגים מעל פני החבית ומנהג העולם כשאדם שוכר את הפועל לסתום את החביות אותו הפועל משלה חרצנים וזגים וסותם ואם בעל הבית זה כבר השלה וסתם ואח"כ נתפתחו חביותיו ושכר את הפועל לסתום את חביותיו והיה הפועל סבור שהיא תחלת סתימה ועדין לא הושלה חרצן וזג שבה ושהוא ראוי לשתות ממנה ואח"כ נודע לו שכבר הושלו ונסתמו אלא שנתפתחו ונקבעות הן למעשר הרי זה גם כן כעין טעות ומעשר בעל הבית ופועל אוכל:

11 קוצץ אדם על ידי עצמו ועל ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו הגדולים ועל ידי אשתו מפני שהם בני דעת ר"ל שיכול להתנות בעל הבית עמו שלא יאכל לא הוא ולא אלו שהזכרנו ותנאו קיים ואע"פ שמתנה על מה שכתוב בתורה הרי תנאי ממון הוא וקיים וכבר מחלו אבל קטנים אין יכול לפסוק עליהם מפני שאינן בני דעת כדי למחול ואביהם אין יכול למחול את זכותם אע"פ ששכירותם שלו ושהוא מעלה להם מזונות שמן השמים זכו בכך וכן אינו קוצץ על בהמתו לחסמה או להמנע שלא לאכול: